מס' 23



אתה שביר כל כך


בואו נקדיש כמה דקות לשבריריות. שבריריות זה דברים שנקרעים, נשחקים, נגמרים, מתפזרים, נשברים. זה חלב שנשפך, מכונית שמתקלקלת, כוס שמתנפצת. יחסים שמשתבשים, גוף שנחלש, מזדקן, הופך לחולה או מוגבל. רגשות חיוביים שמתפוגגים, אנשים שמשום מקום מתנהגים אליך לא יפה, רוגע ושלווה שמופרים בקלות. שבריריות זה גם מלחמות שפורצות בלי הודעה מוקדמת ונגמרות רע מאד, זה אסונות טבע שנוחת משום מקום.

כשסוקרים את כל אלה מרגישים שהחיים הם לא יותר ממגדל קלפים, משב רוח קטן – פיטורים בעבודה, פציעה, שיקול דעת מוטעה, קצת מזל רע והופ , המגדל נופל. ועם זאת, ביום-יום הנטייה שלנו היא להמעיט או אפילו להתכחש למידת השבריריות שלנו ושל העולם סביבנו.

בואו נעשה תרגיל קטן, שבו בנוחות ... הפנו את כל תשומת הלב לגוף, לעור, לרקמות העדינות שמרכיבות אותו. שימו לב כמה עדין ופגיע הגוף הזה. נסו להיזכר על כל "הכמעטים" שעברו עליו, שעברו עליכם. תחשבו על כל האנשים בחיים שלכם, שימו לב באיזה קלות החוטים שמקשרים ביניכם עלולים להינתק. מילה לא במקום, לא יותר. תחשבו על שיווי המשקל האקולוגי העדין של הפלנטה שלנו, על מה שעלול לקרות לבית שלכם כשתתרחש רעידת האדמה. תחשבו על כל החסכונות שלכם, קופות הגמל, ההשקעות בבורסה. מי שומר עליהם? הרי הם לא יותר מאשר רשימה דיגיטלית באחד ממחשבי הבנק.

וכעת עצמו את העיניים ותנו לכל המחשבות האלה לשקוע פנימה. איך זה מרגיש? – חולשה בסיסית של הגוף, הקלות שבה מערכות יחסים משתבשות, מערכת פיננסית רעוע, התפרצויות לא צפויות של אימא-טבע. מחשבות כאלה עשויות לעורר בנו פחד או לחילופין ענווה – שני רגשות שרב בני האדם מתקשים להתמודד איתם, למרות שביכולת שלנו להשלים עם השבריריות שלנו ושל העולם סביבנו, טמונה גם עוצמה גדולה. מחקרים מראים שאלו שבוחרים להתעלם מטבעם השברירי של הדברים, אלו שלוקחים את הכל כמובן מאליו, נוטים לפספס את ההזדמנויות לשפר ולטפח את מה שחשוב להם באמת, ואז מוצאים את עצמם שבר כלי כאשר הדברים אכן מתפרקים. לעומתם, אנשים שמחבקים את השבריריות ורואים את העולם, כפי שהוא, עם כל חולשותיו, נכונים יותר לקחת אחריות מלאה על החיים שלהם, מפתחים גישה מעשית יותר כלפי מה שחשוב להם ונותרים שלווים יותר נוכח השינויים הבלתי נמנעים של החיים.


Design with Ease

כשאתה נוכח בזמניות ובשבריריות של החיים שלך, של התקוות שלך, של החלומות שלך, אתה עשוי להבין שחבל לדשדש ולחכות, שעכשיו זה הזמן לעשות את מה שניתן כדי להגשים אותם.

אז איך מחבקים את השבריריות הזאת? ראשית, מגלים מודעות לקיומה, מודעות לשבריריות בפועל ולזאת בפוטנציה. שמים לב לכל מה שכבר נשבר ולכל מה שעוד עלול להישבר. לכוסות שהתנפצו, לחולצות שהוכתמו, לגוף שהתבלה ונחלש, לזנים ומינים שנכחדו, למערכות יחסים שאבדו, להסכמים שהופרו ...

אחר כך, מפנים את תשומת הלב לתחושת אי הנוחות שעולה בנו כשאנחנו מכירים בכל אלה. לא שוכחים גם את הצד השני של המטבע – העוצמות שלנו, מידת העמידות שלנו, היכולת שלנו לתקן, לשקם.

לבסו, מכירים בכך שדווקא השבריריות של הדברים היא זו שהופכת אותם לכה נדירים ויקרים לליבנו.

מעת לעת כדאי לשים לב גם לשבריריות של אנשים אחרים, גם למי שקרובים לליבנו וגם לאלו שלא קל לנו איתם.  לשים לב להפסדים שלהם, לכל מה שכבר נשבר אצלם ולכל מה שעוד ישבר. לראות את הפגיעות והעדינות של הרגשות שלהם, את נקודות התורפה.

כשאתה נוכח בזמניות ובשבריריות של החיים שלך, של התקוות שלך, של החלומות שלך, אתה עשוי להבין שחבל לדשדש ולחכות, שעכשיו זה הזמן לעשות את מה שניתן כדי להגשים אותם. זאת גם הזדמנות לשים לב למקומות שבהם אתה מפגין ומגלה שבריריות שלא לצורך – רגיש מדי לביקורת, פגיע מדי, נוטה למצבי רוח שליליים, למחלות, מחוייב מדיי, מבודד מדי, או סתם חסר אונים. ההכרה בשבריריות מאפשרת להשלים עם הבלתי נמנע – עם הידיעה שהכל יתפרק בסופו של דבר, שהכל ייסדק. ועם הידיעה הזאת יגיעו רגעים של השלמה, של תקווה ואולי גם רגעים של אושר.

"צלצל בפעמונים שעדיין יכולים לצלצל, תשכח השלמות שלך, יש סדק בכל דבר, ככה נכנס האור, ככה נכנס האור" - לאונרד כהן

נכתב בהשראת מורי Dr. Rick Hanson

  • Black Facebook Icon

  054-4998294  zaken.chacham@gmail.com

WhatsApp.png